כיצד נראית בפועל חוסר בזיכרון
מחסור בזיכרון וידאו אינו מביא לירידה הדרגתית. הוא גורם לטקסטורות להופיע פתאום, גמגומים פתאומיים בעת שינוי סצנה, קטיעות ארוכות בעת כניסה לאזור חדש, ובחלק מהמשחקים להפחתה אוטומטית של איכות הטקסטורות. קצב הפריימים הממוצע עדיין יכול להיראות סביר בזמן שהחוויה מרגישה שבורה.
לכן, יש להתייחס לקיבולת כאל סף. ברגע שאתם מעל הדרישה עבור ההגדרות שלכם, קיבולת נוספת תורמת מעט מאוד. מתחתיו, שום דבר אחר שתקנו לא יפצה על כך.
מה מעלה את הדרישה
רזולוציה היא הגורם הראשון, מכיוון שרזולוציות פלט גבוהות יותר דורשות באפרים גדולים יותר. איכות הטקסטורות היא השנייה ולעיתים קרובות הגדולה ביותר, שכן חבילות טקסטורות ברזולוציה גבוהה פשוט גדולות יותר. Ray tracing וטכניקות Frame Generation מוסיפות עלות זיכרון משלהן, ומודים יכולים להכפיל אותה.
מחוץ לגיימינג, עבודה יצירתית מתנהגת אחרת לחלוטין. קבצי סצנה גדולים, וידאו ברזולוציה גבוהה, עבודה תלת מימדית ומודלים מקומיים של למידת מכונה יכולים לדרוש הרבה יותר זיכרון מכל משחק באותה רזולוציה.
קביעת רף תחתון משלכם
הסתכלו על הדרישה המפורטת עבור המשחקים הספציפיים שבהם אתם משחקים, ברזולוציה ובהגדרות שבהן אתם מתכוונים להשתמש, ולאחר מכן הוסיפו מרווח בטחון לעתיד ולכל דבר שאתם מתכננים להתקין כמוד. המספר הזה הוא הרף התחתון שלכם. רק לאחר שכרטיס עומד בו, עליכם להשוות ביצועי עיבוד ומחיר.
אם שני כרטיסים עומדים ברף התחתון ולאחד יש זיכרון רב יותר באופן משמעותי אך ביצועים נמוכים יותר באופן בולט, הכרטיס המהיר יותר הוא לרוב הרכישה הטובה יותר לגיימינג. אם העבודה שלכם כוללת קבצים גדולים, ההפך יכול להיות נכון.
הגדרות שאתם יכולים לוותר עליהן במקום על כסף
כאשר הקיבולת נמוכה, איכות הטקסטורות היא ההגדרה החשובה ביותר, מכיוון שהיא מתורגמת כמעט ישירות לשימוש בזיכרון. הורדת טקסטורות בדרגה אחת לרוב מסירה גמגומים לחלוטין תוך כדי שינוי התמונה הרבה פחות ממה שאנשים מצפים.
טכניקות Upscaling ו-Frame Generation גם משנות את התמונה. רינדור ברזולוציה פנימית נמוכה יותר מפחית את העומס על הזיכרון וגם על העיבוד, ולכן תכונות אלו לרוב מצילות כרטיס ישן יותר ברזולוציית פלט גבוהה.
מודים ראויים לשורה משלהם בתקציב. חבילות טקסטורות ברזולוציה גבוהה יכולות להכפיל את הזיכרון שמשחק זקוק לו, אז אם מודים הם חלק מהאופן שבו אתם משחקים, התייחסו אליהם כדרישה ולא כמחשבה שנייה.
